לא כל אמן זוכה לכך שבמהלך חייו יקרא מקום על שמו. ע"ש של ויקטור נקראו שני מקומות שונים בישראל. האחד –  פארק הפסלים "ויקטור חלואני" הממוקם במבואות העיר צפת לבאים מאזור ראש פינה והשניה – "ככר חלואני" הנמצאת בכניסה הדרומית של העיר ובה מוצב המונומנט הפיסולי "המרגלים".

בנוסף, בכיכר הצפונית מזרחית של העיר צפת, ממוקם פסלו

"השופר". בתמונות אלו אפשר לראות את תהליך העבודה בסטודיו.

בפארק הפסלים על שם ויקטור חלואני בואך לצפת מכיוון ראש פינה, ניצבים כמה מפסלי החוץ הגדולים של האמן. הפסלים מתמזגים היטב עם הטופוגרפיה ההררית של ההר וחלקם כאילו הפכו לחלק מהנוף הקדום של הרי צפת. הפארק לא הושלם, ושלבי בנייה נוספים צפויים לו בעתיד. את הפארק מנהלת עמותת האמן ויקטור חלואני בשיתוף עם עיריית צפת הממונה על התשתיות.

בתמונות אפשר לראות את השלבים הראשונים בהקמתו של הפארק, את בניית היסודות לבסיסי הפסלים ופילוס השטח. כמו כל מקום ציבורי הפתוח לקהל המטייל באזור, כך גם פארק חלואני מזמין את אורחיו לבוא וליהנות מאיכות האמנות והנוף הנפלא, לצפות בפסלים ולנשום את אוויר ההרים הצלול של העיר צפת.

2010 – צפת,  הצבת הפרויקט האמנותי  "המרגלים"  וקריאת הכיכר בכניסה הדרומית לעיר צפת
ע"ש חלואני. בטקס בו נכחו ראש העיר צפת – אילן שוחט ומכובדי העירייה, משפחת האמן, מכיריו ונציגי התורמים מארה"ב נכחה הכיכר והיצירה המונומנטלית.

אחד הדברים המרגשים המרכיבים את שגרת חייו של אמן הוא ללא ספק מפגשים אנושיים, עם אנשים קרובים ורחוקים מוכרים ומוכרים פחות. דוגמאות מחייו של ויקטור חלואני יש ללא סוף, חלק מהן אפילו מתועדות  בתמונות:

ויקטור וג'ין הקמן בצילום משותף מתערוכת ארט אקספו ניו יורק, ויקטור ומרגלית חלואני עם קירק דאגלס צילום מביקורו של השחקן בבית האמן בשנת 1967.

דמות נערה ניצבת איתנה על חוף ים למול רוחות עזות וגלי הים  עומדת היא ועל כף ידה נחה לה יונה.
בפסלו עתיר העוצמה " התקווה לשלום" בולטת עדינות הנערה והיונה למול כוחות הטבע החזקים מהן באוויר, בים וביבשה. בעדינותן ונחישותן הן מסמלות את הכמיהה לשלום, כמיהה שאי אפשר להכניע אותה.

בתמונות אפשר לראות את הפסל מוצג בקפריסין מול הים, בפארק הפסלים "ויקטור חלואני" במבואות העיר צפת ובכיכר אזור התעשייה בעיר קצרין שברמת הגולן. פסל זה מופיע בכמה גדלים המתאימים גם לחללים פנימיים.

מוטיב דמותו של המלך דוד חוזר ביצירותיו של האמן בתקופות שונות ומנקודות מבט אחרות.  האמן מתייחס לדוד בתקופת נערותו ותחילת דרכו כנגן אנונימי בחצר המלך שאול כשדמותו צנועה וכנועה (דוד מנגן בנבל בעל שבעה מיתרים). הפסל מוצג כיום בכמה מקומות חשובים בעולם ביניהם, אוניברסיטאות אוקלהומה ובוסטון בארה"ב, בבלומפילד במישיגן, בגן הפסלים ימיני בכניסה לכפר האמנים עין הוד ובאוספים פרטיים בעולם. בפסלו האחר של דוד המלך, "דוד עם הנבל" (נבל עם שלושה מיתרים) כבר אפשר לראות את אותותיה של תקופת מלכותו שכן ראשו נישא גאה וגבוה. בפסלו "דוד עם הקלע" הנמצא בכניסה לעיר צפת, מופיעה דמות הלוחם המתגבשת ומנבאת את עתידו המזהיר כמלך ישראל.

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב כא-כב.

בריאת אדם וחוה כישות אחת בעלת שני גופים או כשני גופים בלתי נפרדים, עוררה השראה באמן לחקור את הסימטריות או האי סימטריות ביחסיהם של אדם וחוה – גבר ואשה ואת הדילמות הנצחיות איתם מתמודדים בני אנוש עד היום הזה כיצורים נפרדים אך שלובים זה בזה.

האמן מוצא ערך חינוכי בגירושם של אדם וחוה ותחילת הולדתן של תחושות הסבל והחרטה האנושיים.

2015– השתתפות האמן בתערוכת הפסלים ברחבת שדרת ממילא בירושלים, פסלים בתצוגה:"דוד עם הנבל", "אם משחקת עם בנה"  ו"יובל, אבי תופס בנבל".

נושאי האימהות והמוזיקה ריתקו את האמן לאורך כל תקופות יצירתו. עם השנים התגבשו קווים מקוריים לו, שהיוו השראה רבה במתאר המיוחד שלהן לאמנים אחרים בישראל ובעולם. הקווים יוצרים דמויות שמכל זווית מספרות סיפור שונה לגמרי אך מהותם העמוקה אינה ניתנת לחיקוי.

בפסלים "יובל, אבי תופס בנבל" ו"דוד מנגן בנבל" חוזרת הדמות המקראית האלגנטית לפרוט על מיתרי הנבל העתיק ובפסל "אם משחקת עם בנה" שמוצג במקומות שונים בעולם, אפשר לחוש את האהבה שבין האם ועוללה כשהוא מביט אליה רכוב מעל בטנה.

2014 – השתתפות האמן בתערוכת הפסלים ברחבת שדרת ממילא בירושלים, פסלים בתצוגה:

"רות ונעמי", "דוד מנגן בנבל" ו"הנערה עם העופר".
הפסל "רות ונעמי" הבנוי משתי דמויות סימטריות המתמזגות אחת אל תוך השנייה כאילו היו דמות אחת, הוא דוגמא לעניינו הרב של האמן ביחסים אנושיים מורכבים מאז ימי קדם ועד היום. נושאי יחסיי האהבה, הנאמנות והידידות בין רות לנעמי, בין אדם לחוה, בין אימהות וילדיהן, בין אבות ובניהם, עוברים כחוט השני בין יצירותיו של האמן ובלי ספק ממגנטים את הצופים בהן כאילו ראו לרגע את בבואתם בתוך הפסלים.

בשנת 1974 בנו ויקטור ומרגלית את ביתם בכפר האמנים עין הוד, השניים התקבלו כחברים בכפר וויקטור אף ניהל את בית הספר לאמנות בכפר. בין השנים 1980- 2012 חילקו את מושבם בין קריית האמנים צפת ובין כפר האמנים עין הוד. בשנת 2012 בחרו ויקטור ומרגלית בעין הוד כמקום מושבם הקבוע ושיפצו את ביתם בין שלוש הקומות בו קומת עבודה, קומת מגורים וקומת גלריה. כיום מוצג אוסף גדול של יצירות  האמן למכירה  בגלריה הממוקמת בבית חלואני.  בשנת 2013 הוצב הפסל "דוד מנגן בנבל" בגן הפסלים ע"ש ימיני, בכניסה הראשית לכפר ותכניות לבניית מוזיאון ע"ש ויקטור ומרגלית חלואני הולכות ונרקמות.

"בֵּן לְיְִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִיבֹּור חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבֹון דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמֹּו" שמואל א' ט"ז

בשנת 1997 נרכשה היצירה "דוד מנגן בנבל" והוצבה בכניסה למרכז האמנויות ע"ש  באד סירטין Bud Seretean באוניברסיטת אוקלהומה, ארה"ב. באד סירטין היה אחד מאספני האמנות הנאמנים של ויקטור חלואני וידיד משפחתו. היה ידוע באהבתו לאמנות ובתרומותיו למוסדות תרבותיים בארה"ב ובישראל.

היצירה מתארת את דוד המלך בתקופה בה היה עוד נער צעיר, רועה צאן הכורע על ברכיו ומנגן בכלי נגינה דמוי נבל. אצבעותיו פורטות בכלי וראשו נוטה מטה בצניעות, בעוד שבגרסה המאוחרת יותר שיצר האמן בנושא "דוד והנבל", ראשו ומחשבותיו נישאים למעלה, כאילו כבר עתידו כמלך מובטח לו וכך גם קומתו הזקופה והגאה.

אין דבר שלם יותר מאשר תהליך היצירה עצמו המתחיל בהבזק של רעיון המגיח בהפתעה כנגיעת קסם אלוהית וממשיך להירקם עד שנהפך להיות לפסל. לעיתים נבנה משלד ברזל ועליו רשתות כבסיס למודל העשוי מגבס – שלב קריטי שיכול להמשך שבועות עד חודשים, באותם ימים
הכנות לפסל השופר המוצב בכיכר שחרור צפת ארוכים, מבלה האמן במעין התבודדות בסטודיו ומתחבט בחישובי ממדים ופרופורציות נכונות, בוחן את הפסל מכל זווית אפשרית עד שהפסל מקבל חיים וכאילו נכנסת בו נשמה משלו. אין להסתיר שויקטור חלואני קשור מאד לכל המודלים שלו כאילו היו ילדיו. לא פעם הפרידה מהמודל בדרכו ליציקת ברונזה כרוכה בדאגה ובתחושת געגוע. בבית היציקה מבצע צוות עובדים מיומן ביותר את שלבי היציקה וגם בתקופה זאת, עוקב האמן מקרוב אחרי התהליך עד שהיצירה חוזרת אליו בצורה גולמית הדורשת ליטוש, ריתוך, וצביעה. אינספור שעות עבודה יכולות לעבור עד שנולדת היצירה והפסל מושלם, את השלבים הללו מבצע יובל חלואני בנו של האמן ואמן בזכות עצמו.

1962 – חיבת ציון, הוצבה האנדרטה "יד ושם" לזכר הנספים בשואה. האנדרטה פרי יצירתו של האמן מומנה על ידי ניצולי שואה להנצחת זכר יקיריהם. לצערם של הניצולים הכספים שאספו לא הספיקו על מנת להשלים את הפרויקט וויקטור חלואני התנדב לתרום מכספיו כדי שאנדרטה זאת תושלם. מיקומה של האנדרטה במרכז היישוב הוא יוצא דופן בקרב ההתיישבות העובדת שבדרך כלל ממקמת אתרי הנצחה רק בבתי קברות. חברי המושב מטפחים את הגן סביב היצירה ושומרים עליה. זהו פסלו הסביבתי הראשון של האמן.

"וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם"ספר מלכים ב',פרק ב', 'י"א
1999– צפת, רחבת בית יגאל אלון, הקמתו והצבתו של הפרויקט הפיסולי "רכב אש" המתאר את עלייתו של הנביא אליהו בסערה לשמיים. רכב האש פרי יצירתו של האמן המתנשא לגובה של 14 מטר, מדומה לחללית שבתחתיתה יצוקים שלושה צינורות ברזל היורקים אש ומזניקים אותה לחלל. דמות הנביא נמצאת במרכז הפסל ומסביבה שלוש קומות של סוסי אש המדומים לטורבינות. "רכב אש" הנו פרויקט אשר זכה בפרס משרד השיכון והבינוי והוא מוצב ברחבת בית התרבות ע"ש יגאל אלון בעיר צפת.

לפי הסיפור המיתולוגי הסוס הטרויאני שימש כתכסיס לוחמה שבו השתמשו היוונים ובראשם אודיסאוס כדי לכבוש את העיר טרויה המבוצרת בחומות. ויקטור חלואני עיבד את הרעיון של הסיפור המיתולוגי וקרא לו – "הסוס הטרויאני חוזר" ומשמע, העולם המודרני אמנם מתקדם אך במקביל גם הולך והורס את עצמו, שרוי במלחמות שהופכות מתוחכמות והרסניות יותר. האדם ממציא חידושים בתחום המדע אך לא ממגר את הרוע וההרס מתוכו. הפסל מוצג ב"פארק הפסלים ויקטור חלואני" במבואות צפת, גוף הסוס בנוי משני חלקים שנראים מרחוק כפטריות עשן העולות מפיצוץ אטומי, מתוך זנבו ורעמתו של הסוס יוצאים חוטי ברזל המסמלים את הגשם החומצי רדיו אקטיבי ומתוך בטנו נפלט לוחם. הפסל הוצג בעבר בתערוכת הפסלים ארט אקספו ניו יורק.